גזר דין בתיק ת"פ 3027-08

הנאשמים הורשעו בביצוע עבירה של גרם חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין וזאת בהקשר לתאונת עבודה שאירעה בתאריך 9.9.03 בצומת הרחובות י.ל פרץ ודרך ירושלים בהרצלייה, שם בוצעו עבודות בנייה ותשתית לצורך הצבת רמזור.

נאשמת 1 שימשה קבלן ראשי לביצוע העבודות הנ"ל, כאשר נאשם 2, מי שהיה בעל מניות ואחד ממנהליה, הוא שפיקח מטעמה על  העבודות. נאשם 3 שימש עוזרו של נאשם 2 ומילא הלכה למעשה תפקיד של מנהל עבודה באתר.

עובדות המקרה והנסיבות שביססו את אשמת הנאשמים פורטו בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן. יצוין אך זאת, שהתאונה התרחשה כאשר המתלונן, אחד הפועלים באתר, עמד על קונסטרוקציה שהוקמה במקום לצורכי יציקת קיר והזרים לתוכה בטון באמצעות משאבת בטון. בשלב מסוים במהלך העבודה, התקרבה זרוע משאבת הבטון קירבה מסוכנת לקו מתח גבוה שעבר בשטח האתר והחשמל בו לא נותק על ידי הנאשמים, דבר שגרם להתחשמלותו של המתלונן והשלכתו ארצה מהקונסטרוקציה. כתוצאה מההתחשמלות נגרמו למתלונן פגיעות גופניות קשות, לרבות נזק מוחי בגלל אי הספקת חמצן למוח ועד היום הוא סובל מנכות קשה ומאובדן מוחלט של כושר העבודה.

שאלה ראשונה שיש להכריע בה היא באפשרות לסיים את ההליך הפלילי נגד נאשמים 1 ו-2 ב-"אי הרשעה". בא כוח הנאשמים עתר לבטל את הרשעתם ולהסתפק לגבי נאשמת 1 בסנקציה של התחייבות להימנע מעבירה לפי סע'  72 (ב) לחוק העונשין, ולגבי נאשם 2 בביצוע עבודות של"צ ללא הרשעה, כהמלצת שירות המבחן.

כרוכה בשאלה זו השאלה, האם ניתן מבחינה משפטית לבטל את הרשעת נאשמת 1 שהינה תאגיד, שכן לגבי תאגיד, בניגוד לאדם, לא קיים בשירות המבחן מנגנון של העמדה במבחן או ביצוע עבודות של"צ כמצוות סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

ב"כ הנאשמים טען, כי הרשעת נאשמים 1 ו-2 עשויה להביא לביטול רישומה של נאשמת 1 בפנקס הקבלנים וכתוצאה מכך לפגיעה משמעותית ביכולת תפקודה של החברה. לדבריו, את עיקר עבודתה מקבלת נאשמת 1 מגופים מוסדיים אשר מקפידים להתקשר בחוזי בנייה רק עם קבלנים מורשים (ראה למשל מסמך של עיריית רמת השרון-ה/3). עוד הפנה ב"כ הנאשמים לעברם הפלילי הנקי של הנאשמים, לעובדה שנאשמת 1 היא חברה רצינית הפועלת כבר 25 שנים ללא כל רבב וכן לאמור בתסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של נאשם 2, שם הומלץ להטיל עליו של"צ ללא הרשעה. עוד הפנה הסנגור תשומת לב לחלוף הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה ולשיהוי שננקט על ידי המאשימה בהגשת כתב האישום.

ב"כ המאשימה הביעה התנגדותה לבקשה בהתייחס לשני הנאשמים. לדבריה, הנסיבות הספציפיות החמורות של המקרה, שכיחות תאונות עבודה והחובה להרתיע מפני התנהלות רשלנית בתחום זה, כל זאת על רקע הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך הימנעות מהרשעה, אינם מצדיקים נקיטת סעד חריג מסוג זה במקרה שלנו. בהקשר זה הוסיפה ב"כ המאשימה, כי הנזק שייגרם לנאשמים מעצם ההרשעה אינו וודאי, ראשית משום שעצם הרישום בפנקס הקבלנים או ביטולו נתון לשיקול דעת רשם הקבלנים, ושנית, משום שניתן לעסוק בביצוע עבודות בנייה גם בלא להיות קבלן רשום.

עוד ציינה הפרקליטה, כי אין ליתן משקל לקולא לחרטה שהביע נאשם 2 בפני קצינת המבחן. לדבריה, מדובר באמירה לא כנה, מן השפה ולחוץ, שהרי הנאשם ניהל הליך הוכחות ארוך שבמהלכו לא רק שכפר באחריותו ולא הביע כל חרטה, אלא אפילו הגדיל שאת והכחיש את עצם קרות  ההתחשמלות, תוך ניסיון למצוא את הסיבה לקרות התאונה בנסיבות הקשורות במתלונן ובמצבו הבריאותי.

כאמור, בעניינו של נאשם 2 התקבל תסקיר שבו פורטו בקצרה נסיבותיו האישיות. עולה ממנו, כי הנאשם החל לאחר שירותו הצבאי לעבוד אצל נאשמת 1, חברה שהוקמה על ידי אביו. הנאשם הוא כיום כבן 42 נשוי ואב לשני ילדים, נעדר עבר פלילי ומנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. קצינת המבחן המליצה על ביטול הרשעת הנאשם והטלת צו של"צ מתוך התרשמות שהנאשם נוטל אחריות למקרה ומכיר בחומרתו, וכן בשים לב לנזק שעתיד להיגרם לו ולחברה מעצם הרשעתו.

ביטול הרשעת הנאשמים:

אין ויכוח שהימנעות מהרשעה היא חריג שיפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. מדובר באותם מקרים שבהם גלומה בעצם ההרשעה פגיעה משמעותית בשיקומו או בפרנסתו של הנאשם, ויחד עם זאת, טיב העבירה ונסיבותיה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באינטרס ציבורי אחר.

אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את כל נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שהמקרה דנן אינו בא בגדר החריגים המצדיקים הימנעות מהרשעת הנאשמים.

בענייננו, מדובר היה בתאונת עבודה חמורה שתוצאותיה היו קשות מאוד עבור המתלונן. לא מדובר במקרה קל ערך שביטא לא יותר מאשר סטייה קלה מנורמת הזהירות המצופה. האינטרס הציבורי מחייב הרתעה והתראה מפני התנהלות אדישה ומפני זלזול בכללי הבטיחות בעבודה. האינטרס הציבורי הוא, שאנשים העוסקים בתחום הבנייה ינקטו באמצעי בטיחות ראויים ויפעילו נורמות של אכפתיות לצורך מניעת תאונות והגנה על חיי אדם. אינטרס ציבורי זה והחובה המוטלת על בית המשפט להביע מסר מרתיע, אינו מתיישב, על פניו, עם הימנעות מהרשעה.  הנזק שעלול להיגרם לנאשמים מעצם ההרשעה, ככל שיהא כזה, הוא פועל יוצא של מעשיהם ואין לומר עליו שהוא אינו שקול למול המקרה ונסיבותיו.

לא זו אף זו, במקרה שלנו, הפגיעה הצפויה לנאשמים מעצם הרשעתם אינה וודאית. בוודאי שאין לדבר על קיפוח מלא של פרנסתם. ראשית, רשם הקבלנים, טרם שישתמש בסמכותו לבטל רישומו של קבלן, צריך להיוועץ בוועדה מייעצת, כך שלא מדובר בביטול אוטומטי של הרישום שנעדר ממנו שיקול דעת (ראה סע' 7(ב) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט-1969). שנית, ביטול הרישום, ככל שכך יקרה, מוגבל לתקופה של 3 שנים כקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק הנ"ל. שלישית, רישום בפנקס הקבלנים אינו תנאי לעיסוק בעבודות בנייה קבלניות, כך שגם אם נצא מהנחה שביטול הרישום יביא לכך שהנאשמים לא יוכלו להשתתף במכרזים של גופים מוסדיים, כגון עיריות, אין לומר שלא יוכלו כלל לבצע עבודות בתחום הבנייה.

עיון בפסיקה השונה מלמד, כי במקרים דומים של גרם חבלה ברשלנות, במיוחד במקרים שאירעו במסגרת העבודה, לא ראו בתי המשפט לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה. זאת, על רקע האינטרס הציבורי שעליו עמדתי לעיל, ועל רקע  המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין אי הרשעה.

כך,  בע"פ (ת"א) 71470/07 חיים רביוב נגד מדינת ישראל (לא פורסם), דחה בית המשפט את ערעורו של הנאשם שהורשע בעבירה לפי סע' 341 לחוק העונשין,  בגין תאונה שאירעה לקטין שנפל מגרם מדרגות בחנות שאותה ניהל. זאת, למרות החבלה הקלה יחסית שנגרמה למתלונן ולמרות תסקיר שירות מבחן שהמליץ על הימנעות מהרשעתו של הנאשם.

גם בע"פ (חיפה) 2328/07 בעניין יעקב קוניק (לא פורסם), שם הורשע הנאשם באחריות לתאונת התחשמלות במהלך עבודות פיגום, דחה בית המשפט את ערעורו של הנאשם וקבע כי אין מקום במקרה כזה להימנע מהרשעת הנאשם למרות תסקיר ממליץ.

(בנושא זה ראה גם: ת"פ 3422/05 (שלום ת"א) מדינת ישראל נגד רן אדלר (לא פורסם) ת"פ 1267/03 (שלום ירושלים) מדינת ישראל נגד פלוני ואח' (לא פורסם), ת"פ 3499/01 (שלום פ"ת) מדינת ישראל נגד אזברגה נאי ף (לא פורסם).

עוד יש לציין את העובדה, שנאשמים 1 ו-2 הורשעו לאחר ניהול הליך הוכחות, שבמהלכו לא זו בלבד שנאשם 2 לא הודה באחריות כלשהי מצדו לקרות התאונה, אלא אפילו התכחש לאפשרות שהמתלונן התחשמל. זאת עשה- כך מסתבר בדיעבד- למרות שהתנהל הליך אזרחי שבו קבע בית המשפט שהמתלונן נפגע ממכת חשמל והכיר בתאונה כ-"תאונת דרכים". הנאשמים היו מודעים  לקביעות בית המשפט באותו הליך בהיותם צד לו (ראה ת"א 1069/04 מחוזי חיפה). יש אפוא בסיס לטענת התובעת באומרה, שדברי קצינת המבחן בתסקיר בדבר האחריות והתובנה שביטא הנאשם בפניה, אינם עולים בקנה אחד עם עצם ניהול ההליך הפלילי וקו ההגנה של הנאשם, ועל כל פנים, הם אינם צריכים, בעיתוי הנוכחי, להוות נסיבה לקולת העונש. יותר מכך: יש לתמוה על דברי הנאשם לקצינת המבחן (ראה תסקיר עמ' 2 פסקה 4) לפיהם, ביום האירוע, הוא דאג לוודא עם חברת החשמל כי קו המתח ינותק וכי לא הגיע לידיעתו שהוא חובר לאחר מכן. מדובר בטענה "חדשה" שלא נמצא לה זכר בקו ההגנה שהציג הנאשם במהלך המשפט והיא מציבה סימן שאלה לגבי מידת כנותו בקשר עם קצינת המבחן.